ביום ראשון, 18 בינואר 2026, התקיים באולם תשובה במכללה האקדמית נתניה משפט מבוים שעסק באחת הסוגיות המורכבות והרגישות ביותר בדיני משפחה ובמשפט הציבורי בישראל: האם ניתן לאפשר שימוש בזרעו של אדם לאחר מותו, ואם כן, באילו נסיבות, באילו תנאים, ובידי מי נתונה הסמכות להכריע.
המשפט, שנשא את הכותרת "חיים לאחר המוות – מהו רצונו של סרן שון כהן ז"ל?", נערך בהנחייתה האקדמית של ד"ר דניאלה אסרף, סגנית דיקן בית הספר למשפטים, והיווה שיאו של תהליך לימודי מעמיק שבו השתתפו סטודנטיות וסטודנטים שנה ג', אשר גילמו את כל בעלי הדין בתיק מדומה – הורים שכולים, המדינה, בת זוג נטענת, חבר קרוב של המנוח, אם מיועדת ועובדת סוציאלית לסדרי דין.
הסיפור שמאחורי התיק: בין שכול, תקווה והמשכיות
אבי ואמה כהן איבדו את בנם היחיד, סרן (במיל') שון כהן ז"ל, מהנדס מצטיין ומפקד בגולני, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ביום 1.8.2025, כשהוא בן 29 וללא ילדים. שון, שהיה ידוע באהבתו הגדולה לילדים, הבטיח להוריו לא אחת שיביא להם "אוטובוס של ילדים". מיד לאחר מותו בוצעה שאיבת זרע מגופו, והזרע הוקפא בבית החולים איכילוב.
הוריו של שון הגישו תביעה לבית המשפט בבקשה לעשות שימוש בזרעו באמצעות הפריית אם מיועדת – הגב' ליאת יוסף, חברת ילדות של שון. לטענתם, לבנם היה רצון ברור בהמשכיות גם לאחר מותו, רצון שניתן ללמוד עליו מהתבטאויותיו במהלך חייו ומשיחה שקיים עם חברו הקרוב, אלעד מזור.
מנגד, המדינה, באמצעות היועצת המשפטית לממשלה, התנגדה לבקשה בהתבסס על הנחיות משנת 2003, שלפיהן בהיעדר בת זוג – אין להורים מעמד לבקש שימוש בזרע. לטענת המדינה, לא הובאה ראיה מפורשת לרצונו של שון להביא ילד לעולם לאחר מותו.
אל המחלוקת הצטרפה גם הגב' סנדי לוי, שטענה כי הייתה ידועתו בציבור של שון ערב מותו, ולכן רק לה מוקנית הזכות להחליט בדבר השימוש בזרעו – טענה שהתנגשה בעובדה שבסמוך למותו היה שון בזוגיות קצרה עם אישה אחרת.
הרכב השופטים וההליך האקדמי
הרכב השופטים כלל את אב בית הדין שאול שוחט (בדימ'), סגן נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב; השופטת ציפי כהן-אביטן, שופטת בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב; עו"ד רומי קנבל, יו"ר מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין; עו"ד מאיר בר-מוחא; ופרופ' רועי גילבר, דיקן בית הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה.
לצידם פעלו כעוזרים משפטיים מר רוני קשתי והגב' סול פלדמן, והדיון נוהל במתכונת שיפוטית מלאה – חקירות, טיעונים, סיכומים ומתן פסק דין, כחלק מהכשרת הסטודנטים להתמודדות עם סוגיות משפטיות מורכבות בעולם האמיתי.
הדיון המשפטי וההכרעה: שלוש שאלות מרכזיות ופסק דין אחד
הרכב השופטים נדרש להכריע בשלוש שאלות משפטיות מרכזיות, אשר עמדו בלב ההליך כולו.
השאלה הראשונה עסקה במעמדה של הגב' סנדי לוי – האם יש לראות בה בת זוג או ידועה בציבור של המנוח במועד פטירתו. בית המשפט קבע כי הקשר בין השניים, גם אם היה בעבר קשר של חיים משותפים, לא נשמר במועד הרלוונטי, ולכן אין להכיר בה כבת זוג לצורך ההליך.
השאלה השנייה נגעה לרצונו המשוער של שון כהן ז"ל – האם רצה להביא ילד לעולם מזרעו גם לאחר מותו. בית המשפט קבע כי אף שאין ראיה כתובה לרצון כזה, הרי שעדות חברו הקרוב אלעד מזור, שנמצאה מהימנה ועקבית, מלמדת על תמיכה עקרונית ברעיון ההמשכיות לאחר המוות, ואף על הסכמה מפורשת לשימוש בפונדקאות ולכך שהוריו יהיו מי שיגדלו את הילד.
השאלה השלישית עסקה בזהות האם המיועדת. בית המשפט קבע כי אין מניעה להתיר את השימוש בזרע באמצעות הגב' ליאת יוסף, לאחר שנמצא כי היא מתאימה לכך מבחינה הורית ורגשית על פי התסקיר המקצועי שהוגש.
בסיכומו של דבר, בית המשפט התיר את השימוש בזרעו של שון ז"ל לצורך הולדה, וקבע כי בנסיבות המקרה ניתן להסתמך על רצונו המשוער של המנוח גם בהיעדר בת זוג מוכרת.
בין הכרעה משפטית לקריאה למחוקק
מעבר להכרעה הקונקרטית, פסק הדין הדגיש את הריק החקיקתי הקיים בישראל בסוגיית השימוש בזרע לאחר המוות. השופטים ציינו כי היעדר חוק ברור מותיר משפחות שכולות במצב של אי ודאות קשה – הן אינן יודעות מהי עמדת המדינה, אילו ראיות נדרשות ומהו הנטל שעליהן לעמוד בו.
בית המשפט קרא למחוקק להסדיר את הסוגיה בחקיקה ברורה, שתעניק ודאות גם במקרים שבהם התשובה תהיה שלילית – כדי שמשפחות לא ייאלצו לחיות בין תקווה לבין אבל.
המשפט המבויים המחיש את תפקידו של המשפט כמרחב שבו נפגשים חוק, מוסר, רגש ומציאות חיים. עבור הסטודנטים המשתתפים היה זה תרגול מקצועי ברמה הגבוהה ביותר; עבור הקהל – מפגש מטלטל עם שאלה שאין לה תשובה פשוטה; ועבור הקהילה האקדמית – תזכורת לכך שהמשפט אינו עוסק רק בכללים, אלא גם באנשים, בזיכרון ובהמשכיות.
לכתבה שהתפרסמה בנתניה-נט >
