יום האישה הבינלאומי השנה מצוין בישראל בצל המלחמה. בתוך מציאות של אזעקות, אי ודאות ומתיחות מתמשכת, בולטת במיוחד עמידותן של נשים והיכולת שלהן להחזיק בו זמנית חזיתות רבות של חיים.
נשים רבות מוצאות את עצמן בתקופה זו ממלאות תפקידים מרובים בו זמנית. הן מרגיעות ילדים בממ"ד בזמן אזעקה, מנהלות את חיי המשפחה כאשר בני זוג נמצאים במילואים, ולעיתים נושאות בפועל גם בתפקידי האב וגם בתפקידי האם. במקביל הן ממשיכות לעבוד, לנהל ארגונים, ללמד, ללמוד ולהחזיק את שגרת החיים הכלכלית והחברתית.
לצד הנשים המחזיקות את העורף, ראוי להוקיר גם את הנשים המשרתות בפועל בזרועות הביטחון השונות. רבות מנשות ישראל משרתות כיום במילואים, בצבא הקבע, במשטרה ובכוחות הביטחון, ותורמות לביטחון המדינה מתוך מסירות ואחריות עמוקה. גם בקרב הסטודנטיות שלנו יש מי שנקראות לשירות ומשלבות בין לימודים, עבודה ושירות ביטחוני – מחויבות יוצאת דופן בכל התחומים.
במציאות כזו משמעותה של עבודת נשים נעשית לעיתים משולשת. לא רק פרנסה ומימוש מקצועי, אלא גם עוגן של יציבות למשפחה, לקהילה ולמשק כולו. החוסן החברתי של ישראל נשען במידה רבה על היכולת הזו להמשיך לתפקד, לדאוג וליצור רצף של חיים גם בתנאים של חוסר ודאות.
בתוך כך חשוב להזכיר גם את רבות מהסטודנטיות שלנו, המשלבות עבודה, לימודים וגידול ילדים בתקופה מורכבת זו. עבור רבות מהן, יום האישה הבינלאומי אינו רק יום סמלי אלא תזכורת לכוח, להתמדה וליכולת להמשיך לנוע קדימה גם כאשר המציאות מציבה אתגרים קשים במיוחד.
יום האישה הבינלאומי כיום בישראל אינו רק יום לציון הישגיהן של נשים ולבחינה מה עוד נדרש להשיג בדרך לשוויון. זהו גם יום של הוקרה לנשים המגלות איתנות יוצאת דופן בעורף, הנושאות על כתפיהן כמה חזיתות בו זמנית כעובדות, כאימהות, כסטודנטיות וכעמוד התווך של המשפחה והקהילה בתקופה של מלחמה ואי ודאות.
פרופ' ליאת קוליק
דיקאנית בית הספר למדעי ההתנהגות
המכללה האקדמית נתניה
